כאשר זורקים אבן למים שוקטים נוצרות טבעות המתפשטות בעקבות זריקת האבן. חלקיקים משפיעים זה על זה, אם חלקיק כלשהו מתחיל לבצע תנודה, התנועה מתפשטת לכל הכיוונים הודות להשפעה הדדית בין החלקיקים. ולמה אני מספרת לכם את זה? התשובה לא קשורה לפיזיקה באופן ישיר..
לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ממנהלת הצהרון בבית ספרי, היא ספרה לי שאחד הילדים שאל בקול: ״מי לא חבר של בועז״? (שם בדוי) להפתעתי המוחלטת ילד אחר ילד אמרו "אני". היא העבירה לי את ההתרחשות שהייתה שם ואת התחושות שאותו הילד חש וכולי נחנקתי. לא יכולתי שלא לחוות בעצמי את אותן התחושות שאותו הילד חש. נעצבתי עוד יותר כשהבנתי שזו לא פעם ראשונה שמקרה כזה קורה!
בבוקר למחרת פתחתי את היום בשיחת הבוקר הרגילה שלנו, רק שהפעם הייתה הקדמה לשיחה. נתתי לקבוצה אחת תפקיד, על ילדה אחת היה לשאול את חבריה לקבוצה בלבד "מי לא חבר של חן? מי שלא חבר שלה שיבוא לפה". בהנחה שחן היא חלק מהכיתה כמובן,כולם התבקשו להגיד "אני" וללכת אחריה...
בשיחת הבוקר סיפרתי לקטנטנים סיפור, על אלי, שאול ועוד כמה ילדים שהחליטו שהם לא חברים של בועז. הם אמרו לילדים מהכיתה לא לשחק עם בועז ואף איימו עליהם שאם כן יהיו חברים של בועז הם לא יהיו חברים שלהם. אלי היה זה שהחליט לצאת "כנגד" בועז והתנהגותו גרמה לשאול ולילדים נוספים ללכת בעקבותיו. בועז היה עצוב, הוא כבר לא רצה לבוא לבית הספר ובלילה לפני שהלך לישון בכה וביקש מאמא שלו שתעזור לו.. שוחחנו על המקרה, ושאלתי מי התחיל את הסיפור? למה הסיפור נמשך ולא עצר בפעם הראשונה שאלי עשה את המעשה הלא חברי שעשה? שאלתי מי הרגיש פעם כמו בועז? מי התנהג פעם כמו אלי? מי הרגיש כמו שאול? הם היו כנים והרימו יד ללא היסוס, שיתפו בחוויות ונימקו את תשובותיהם.
אחרי השיחה שלנו התיישבתי עם הקבוצה, שהכנתי מראש, ואחרי כמה דקות קרה משהו מטורף! הם עשו בדיוק את מה שביקשתי רק ש... כאשר חברי הקבוצה קמו אחרי הילדה ששאלה "מי לא חבר של חן?" לאט לאט קמו עוד ועוד ילדים והצטרפו אליהם. מתוך כיתה שלמה נשארנו לשבת אני ועוד שני תלמידים!!!!!
גל הוא תנודה, המתפשטת במרחב במהלך הזמן. כך גם התנהגותם של בני אדם בכלל ושל ילדים בפרט. כששאלתי את כל הילדים שנעמדו למה הם קמו הם לא ידעו לומר. חלקם הודו שהם קמו כי חשבו שזה מה שהם היו צריכים לעשות. שאלתי הם יש מישהו שהוא לא "חבר שלי"? כמובן שכולם אמרו לא. אז למה קמתם, שאלתי, אך לא הייתה תשובה אחת הגיונית או מתקבלת על הדעת.
זה בדיוק מה שקרה בצהרון, הרי אף אחד מבין הילדים שהיו מעורבים במקרה לא התכוונו לפגוע או להכאיב, הם לא חשבו על ההשלכות ובטח שלא התכוונו לכך שהם לא חברים של אותו הילד. חלק מהם הם אפילו חברים ממש טובים שלו.
הגענו יחד למסקנה שלכל אחד יש כוח, כמו הגלים שמתפשטים, אם מלכתחילה לא היינו זורקים את האבן למים הרי שהגלים מסביבה לא היו מתפשטים. לכל אחד מאיתנו יש בתוכו אבן, אותה הוא מחליט אם לזרוק או לא. האם כדאי לי לזרוק אותה? להתחיל משהו שייתכן ויביא לתוצאות שליליות או לפגיעה במישהו אחר? גם "אלי" לא חשב שבמילה אחת הוא יוכל לגרום לתוצאות כה הרסניות. ואם אלי לא היה מתחיל ולא היה "זורק את האבן שלו" אז כל המקרה הזה בעצם לא היה מתרחש. "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם האבן שלי תביא לתוצאה שלילית אני לא אזרוק אותה! אני לא אנהג באופן שיכול להביא לפגיעה במישהו אחר.
את הסיפור שלנו הפכו למוחשי כאשר כל אחד מהקטנטנים קיבל ממני אבן. על האבן הזו הם חייבים לשמור מכל משמר! המטרה היא לשמור על האבן עד סוף השנה (ועד בכלל). אם הפסדתי את האבן שלי זה אומר שההתנהגות שלי יכולה להשפיע לרעה על הסביבה שלי. אני גם יכול להרוויח אותה בחזרה כמובן בהמשך.
הילדים כתבו את שמם על האבן והבטיחו כי ישמרו עליה היטב ויעשו הכל כדי שתישאר אצלם ואצל חבריהם. האמת היא שהקטנטנים שלי ומרבית האנשים הם טובים בבסיסם, עם ערכים חיוביים ועם כוונות טובות. הבעיה היא שלעתים אנחנו לא באמת חושבים על ההשלכות של המעשים שלנו. אז עכשיו, לפני כל מעשה ובחירה הם יחשבו היטב האם המעשה שלהם יגרום להם להפסיד את האבן שלהם? והאמינו לי אף אחד מהם לא רוצה להפסיד אותה!
בין אם אנחנו ילדים, מתבגרים או מבוגרים, אנחנו חייבים לשמור על האבן שלנו! סוף מעשה במחשבה תחילה, בכל גיל ובכל סיטואציה.. שמרו על עצמכם ועל האבן שלכם 3>
לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ממנהלת הצהרון בבית ספרי, היא ספרה לי שאחד הילדים שאל בקול: ״מי לא חבר של בועז״? (שם בדוי) להפתעתי המוחלטת ילד אחר ילד אמרו "אני". היא העבירה לי את ההתרחשות שהייתה שם ואת התחושות שאותו הילד חש וכולי נחנקתי. לא יכולתי שלא לחוות בעצמי את אותן התחושות שאותו הילד חש. נעצבתי עוד יותר כשהבנתי שזו לא פעם ראשונה שמקרה כזה קורה!
בבוקר למחרת פתחתי את היום בשיחת הבוקר הרגילה שלנו, רק שהפעם הייתה הקדמה לשיחה. נתתי לקבוצה אחת תפקיד, על ילדה אחת היה לשאול את חבריה לקבוצה בלבד "מי לא חבר של חן? מי שלא חבר שלה שיבוא לפה". בהנחה שחן היא חלק מהכיתה כמובן,כולם התבקשו להגיד "אני" וללכת אחריה...
בשיחת הבוקר סיפרתי לקטנטנים סיפור, על אלי, שאול ועוד כמה ילדים שהחליטו שהם לא חברים של בועז. הם אמרו לילדים מהכיתה לא לשחק עם בועז ואף איימו עליהם שאם כן יהיו חברים של בועז הם לא יהיו חברים שלהם. אלי היה זה שהחליט לצאת "כנגד" בועז והתנהגותו גרמה לשאול ולילדים נוספים ללכת בעקבותיו. בועז היה עצוב, הוא כבר לא רצה לבוא לבית הספר ובלילה לפני שהלך לישון בכה וביקש מאמא שלו שתעזור לו.. שוחחנו על המקרה, ושאלתי מי התחיל את הסיפור? למה הסיפור נמשך ולא עצר בפעם הראשונה שאלי עשה את המעשה הלא חברי שעשה? שאלתי מי הרגיש פעם כמו בועז? מי התנהג פעם כמו אלי? מי הרגיש כמו שאול? הם היו כנים והרימו יד ללא היסוס, שיתפו בחוויות ונימקו את תשובותיהם.
אחרי השיחה שלנו התיישבתי עם הקבוצה, שהכנתי מראש, ואחרי כמה דקות קרה משהו מטורף! הם עשו בדיוק את מה שביקשתי רק ש... כאשר חברי הקבוצה קמו אחרי הילדה ששאלה "מי לא חבר של חן?" לאט לאט קמו עוד ועוד ילדים והצטרפו אליהם. מתוך כיתה שלמה נשארנו לשבת אני ועוד שני תלמידים!!!!!
גל הוא תנודה, המתפשטת במרחב במהלך הזמן. כך גם התנהגותם של בני אדם בכלל ושל ילדים בפרט. כששאלתי את כל הילדים שנעמדו למה הם קמו הם לא ידעו לומר. חלקם הודו שהם קמו כי חשבו שזה מה שהם היו צריכים לעשות. שאלתי הם יש מישהו שהוא לא "חבר שלי"? כמובן שכולם אמרו לא. אז למה קמתם, שאלתי, אך לא הייתה תשובה אחת הגיונית או מתקבלת על הדעת.
זה בדיוק מה שקרה בצהרון, הרי אף אחד מבין הילדים שהיו מעורבים במקרה לא התכוונו לפגוע או להכאיב, הם לא חשבו על ההשלכות ובטח שלא התכוונו לכך שהם לא חברים של אותו הילד. חלק מהם הם אפילו חברים ממש טובים שלו.
הגענו יחד למסקנה שלכל אחד יש כוח, כמו הגלים שמתפשטים, אם מלכתחילה לא היינו זורקים את האבן למים הרי שהגלים מסביבה לא היו מתפשטים. לכל אחד מאיתנו יש בתוכו אבן, אותה הוא מחליט אם לזרוק או לא. האם כדאי לי לזרוק אותה? להתחיל משהו שייתכן ויביא לתוצאות שליליות או לפגיעה במישהו אחר? גם "אלי" לא חשב שבמילה אחת הוא יוכל לגרום לתוצאות כה הרסניות. ואם אלי לא היה מתחיל ולא היה "זורק את האבן שלו" אז כל המקרה הזה בעצם לא היה מתרחש. "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם האבן שלי תביא לתוצאה שלילית אני לא אזרוק אותה! אני לא אנהג באופן שיכול להביא לפגיעה במישהו אחר.
את הסיפור שלנו הפכו למוחשי כאשר כל אחד מהקטנטנים קיבל ממני אבן. על האבן הזו הם חייבים לשמור מכל משמר! המטרה היא לשמור על האבן עד סוף השנה (ועד בכלל). אם הפסדתי את האבן שלי זה אומר שההתנהגות שלי יכולה להשפיע לרעה על הסביבה שלי. אני גם יכול להרוויח אותה בחזרה כמובן בהמשך.
הילדים כתבו את שמם על האבן והבטיחו כי ישמרו עליה היטב ויעשו הכל כדי שתישאר אצלם ואצל חבריהם. האמת היא שהקטנטנים שלי ומרבית האנשים הם טובים בבסיסם, עם ערכים חיוביים ועם כוונות טובות. הבעיה היא שלעתים אנחנו לא באמת חושבים על ההשלכות של המעשים שלנו. אז עכשיו, לפני כל מעשה ובחירה הם יחשבו היטב האם המעשה שלהם יגרום להם להפסיד את האבן שלהם? והאמינו לי אף אחד מהם לא רוצה להפסיד אותה!
"גל הוא תנודה, המתפשטת במרחב במהלך הזמן"..
בין אם אנחנו ילדים, מתבגרים או מבוגרים, אנחנו חייבים לשמור על האבן שלנו! סוף מעשה במחשבה תחילה, בכל גיל ובכל סיטואציה.. שמרו על עצמכם ועל האבן שלכם 3>
רעיון מקסים!!
השבמחקמקסים
השבמחקאהווו מקסים
השבמחקהיכן ניתן לרכוש את האבנים?