"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר..." כך התחלתי את השיעור הכי משמעותי והכי מרגש ומעצים שהעברתי עד כה! לא במקרה יצא זה הפוסט ה 100 שלי!!!! אני חייבת להודות שכשתכננתי את השיעור דמיינתי אותו בדיוק כך..
הכיתה חשוכה, כל האורות כבויים, הגשם מתדפק על החלונות והרעמים נשמעים בחזקה. ואני יושבת עם פנס בידי מול הקטנטנים ומעבירה להם מסר מאוד ברור, בכל אחד ואחת מכם דולק נר, והוא מיוחד ומלא אור ועצמה והוא אינו דומה לנרו של האחר והוא מיוחד במינו, בדיוק כמוכם.
בקשתי מהקטנטנים לחשוב על האור הפנימי שלהם ועל אורם של חבריהם.. לחשוב ולא לומר דבר כי אני בקשתי להיות זו שתגיד ראשונה.
ירדתי לגובה עיניהם הארתי עליהם באור גדול ובוהק, בדיוק כמו אורם הייחודי וסיפרתי להם מה הוא האור הגדול שאני רואה בהם, בכל אחד מהם ומדוע הוא כל כך מיוחד ומדוע הוא רק שלהם ולא של אף אחד.
לרגעים הייתה מבוכה, חיוך, צחוק ואף דמעה, של אושר! אני התרגשתי במיוחד, אני מרבה לומר לקטנטנים כמה אני גאה בהם וכמה אור יש בהם אבל באופן הזה עדיין לא זכיתי לעשות.
וואו! אני כותבת ונזכרת ברגעים הקסומים הללו ולבי מוצף באושר!
אחרי שסיימנו את החלק הראשון עברנו לחלק השני, "האור שבך" (לחצו להורדת הקובץ). המשימה הייתה כזו:
על מנת שהנורה שלכם תדלק עליכם למצוא שמונה אורות פנימיים, כמספר הנרות שאנו מדליקים בחנוכייה, שחבריכם רואים בכם.
אי אפשר לחזור על מה שחבר כבר כתב, לכן הקטנטנים קראו את מה שכתבו לפניהם בטרם כתיבתם. כך הם גילו בעצם נקודות אור נוספות שאולי לא ידעו על קיומן בקרב חבריהם.
הקטנטנים הסתובבו בכיתה, כתבו לחברים על האור שבהם ומצאו המון המון נקודות אור ובעיקר חברים טובים שרואים בהם את הטוב ואת האור שיש בהם.
גם אני זכיתי להדליק את הנורה שלי (: כמה שהם מרגשים הקטנטנים שלי!! |
לסיום הכנו בתים מאירים, צבעוניים וייחודים. הדלקנו חנוכייה והייתה לנו אווירה קסומה מלאה באור ואהבה..
את הבתים הכנו מפריסה מוכנה, צבענו, גזרנו, קיפלנו, הדבקנו ויצרנו חלונות קטנים ודלתות קטנטנות.. בתוך הבתים הדבקנו פנס קטן\אורות מהבהבים (כאלה שנמצאים בהפתעות של יום העצמאות).
מגוון פריסות לבתים ניתן למצוא פה.. התאימו את הפריסה ליכולות הילדים.
רוצו להדליק כמה נורות לאנשים שאתם אוהבים ומבטיחה לכם שהנורה הפנימית שלכם תידלק בחזרה 3>
חג אורים שמח, נשיקות..