לשחרר בלון

הפעילות הזאת נולדה באופן לא צפוי, אחת האמהות התקשרה אליי כדי להודיע שבנה לא יגיע לשיעור השבועי שלנו בגלל שהכלבה שלו "דולי" הלכה לעולמה. הוא היה כל כך עצוב וכל כך נסער שאפילו לבית הספר הוא לא היה מסוגל להגיע. החלטתי לשוחח אתו בטלפון, הבעתי את תנחומיי ושיתפתי אותו שגם אני, בילדותי איבדתי את הכלבה האהובה שלי, ליידי. הבטחתי לו שאם הוא יחליט להגיע אנחנו נעשה משהו שיוכל לעזור לו להתמודד עם הרגשות שמציפים אותו.. הוא חשב על זה, אני התכוננתי לזה, והוא.. הגיע כמובן. אחרי חיבוק חזק חזק ודמעות שזלגו מעיניינו ישבנו, יחד עם חמשת המופלאים שלי, והתחלנו לשוחח על המושג "פרידה". לכל אחד ואחת יש דרך משלו להתמודד עם פרידות, זמניות או קבועות. הקושי שלנו לשחרר טבוע בנו, עם הזמן אנחנו לומדים כיצד לעשות זאת.. שוב, חלקנו מצליחים יותר וחלקנו פחות..

לפעילות שלנו בחרתי בספר המדהים "בלונה" של שירה גפן, ספר קסום שניתן להפליג עמו למחוזות הדמיון.. לעבד באמצעותו תהליכים שונים כגון פרידה, שחרור ממעצורים קיימים, שחררור מפחדים, מגעגועים.. 

הספר מתאר את הילד אלון, שקנה ממוכר הבלונים את הבלון האחרון.. הבלון של אלון עף לשמיים.. הוא מבקש ממוכר הבלונים לגלות לו "סוד של בלונים". בעזרת הדמיון אלון מגיע לשדה בלונים, שם הוא פוגש את בלונה, ילדה קטנה שלא הצליחה לשחרר את הבלון שלה ועפה יחד אתו.. יחד הם לומדים לשחרר ולהשאיר מאחוריהם את הבלון ואת ארץ הבלונים..

הסיפור הזה העלה בי זכרונות.. כילדה, כמה חזק שמרתי על הבלון שלי כדי לא לאבד אותו.. אני חושבת שעד היום, זה נשאר בי.. לא בהקשר של בלונים, בהקשר של היכולת לשחרר.. להרפות..

המופלאים הגיעו, הכנתי שוקו חם ישבנו במעגל וקראתי את הספר. הם היו מרותקים, היה אפשר לראות בעיניהם את המחשבות, את הדמיון את האסוציות שהספר עורר בהם. 

שוחחנו על הילד אלון ועל הילדה בלונה. השתמשנו במושגים: לשחרר, להרפות, להשתחרר ממשהו.. מה זה אומר? הילדים שתפו איפה זה פוגש אותם בחייהם.. ממה הם היו רוצים להשתחרר ומה היו רוצים לשחרר.

עברנו לפעילות שלנו... למדנו "לשחרר"

כל אחד ואחת קבלו דף עם בלון, עליו הוספתי קטע מתוך הסיפור שלנו. הם כתבו את מה שהם רוצים לשחרר...

כתבנו, גזרנו קישטנו, הוספנו חוט לבלון שלנו וקשרנו אותו, קשרנו בפנים את הדברים שאנחנו רוצים להשתחרר מהם ולהשאיר מאחור..

הצליח לשחרר המתוק הקטן!! חיבוק ענק וחיוך גדול גרמו לי להבין שהצלחנו! כל אחד בדרכו!

איך מכינים?

לאחר שכותבים בבלון, מקפלים את הדף לשניים

גוזרים

צובעים את חלקו החיצוני של הבלון (לא חובה)

מחוררים, מוסיפים סרט וקושרים את הבלון..

לאחר הפעילות המדהימה שלנו הוצאתי מהחדר חמישה בלונים עם הליום מחוברים לחוט, לכל ילד בלון.. 
יצאנו החוצה, הבטנו לשמיים, אמרנו בלב את הדברים שאנחנו משחררים מעצמנו ואתם שחררנו את הבלונים.. 
איזו תחושה נפלאה זו הייתה! תחושת שחרור והקלה שאין כמותה.. לא פשוט לשחרר בלון, לא פשוט לשחרר, בכלל.

את הפעילות הזו ניתן לעשות בכל גיל, כל גיל וההתאמות שלו.. מהקטנטנים ועד הבוגרים\מבוגרים.. 

והנה הצצה למה שעשיתי עם רומי שלי ולמה שאעשה מחר עם הקטנטנים החדשים שלי...

"אם אני אשחרר את כף היד שלך",

אמרה בלונה בעיניים מלאות במים,

"גם אתה כמו הבלון תעוף אל השמיים?"

"מה פתאום", אמר אלון,

"אני גר בסוף הרחוב..."

"אבל אני לא יודעת לעזוב..." אמרה בלונה.

"אני אראה לך," אמר אלון

"תרפי בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת,

וכף היד תהיה רכה ומשוחררת.

אל תפחדי, זה קל," אלון אמר,

"כמו לשחרר פרפר."

מתוך הספר "בלונה" מאת שירה גפן.

פוסט המשך יעלה ממש בקרוב.. המשיכו לעקוב. בינתיים.. שחררו לכם בלון 3>

קבצים לבלונים:

בלון בן

בלון בת