אז הנה הגיע הרגע... התכוננתי לפגישות עם ההורים ובכל פעם הבנתי כמה שאני מכירה את הקטנים שלי, כמה אני רואה אותם ובעיקר כמה אני גאה בהם על הדרך שהם עשו ועל הקטנים-גדולים שהם נהיו..
גם במחצית הנוכחית הפגישות היו ללא הילדים, הפגישה התחילה בסמול טוק כמובן ולאחר מכן עברתי יחד עם ההורים על ההערכה העצמית שכל אחד מילא על עצמו.. היה מדהים לראות יחד את ההתפתחות ביכולת של הקטנים להעריך את עצמם. מגיע להם שאפו ענק על הכנות ועל היכולת לראות את עצמם, בכל התחומים.
כמו תמיד, לא מוותרת, הכני דף לכל תלמיד "על מה צריך לעבוד", בפתיחה- כמה מילים על הילד, תחומי השפה והחשבון ובסוף דגשים- מילים להורים המדהימים שבהם זכיתי בשנתיים האחרונות..
לעצמי כתבתי על כל אחד ואחת בדף הערכה למורה:
למזכרת בחרתי לתת לכל הורה תמונה של הילדים מהיום בו נבחרו להיות "ממתק היום" (תכנית חיזוקים חיוביים עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן).
היו פגישות מדהימות, ענייניות ובעיקר אמוציונליות, כי אין מה לעשות הפרידה קרבה והיא קשה, לכולנו!!!
חזרתי הביתה מרוגשת ומלאת סיפוק, יש לי מזל גדול, זו זכות לקחת חלק בחייהם של אנשים מסוימים, להכיר, לגעת, לשמוע, לעזור, לחבק ולהיות שם עבור האוצרות שלהם, עבו\ר הקטנטנים שלהם (ושלי).
קבצים
דף הערכה למורה
על מה צריך לעבוד
על מה צריך לעבוד ללא צבע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.