המגירה השלישית שלי

יום השואה מעלה אתו המון שאלות, בכל שנה מחדש, מה לספר? איך לספר לקטנטנים? מהו הגבול? אבל מה שבטוח הוא שהשאלה האם לספר לא באה בחשבון! האחריות שלנו כאנשי חינוך היא להנציח את הזיכרון, לזכור ולא לשכוח ולהעביר לדור העתיד את המורשת של העם היהודי. השואה היא ההיסטוריה שלנו, הכוח והגבורה שלנו! 

השנה בחרתי את הספר "המגירה השלישית של סבא" זהו סיפור מקסים על יחסיהם המיוחדים של אורי וסבו האהוב. באחד מביקוריו, אורי פותח מגירה נעולה, אסורה, שבה סבא שמר פריטים מעברו, כילד  בתקופת השואה.  אורי מגלה שם כמה חפצים זרים ומוזרים   כמו טלאי צהוב, תלושי מזון ובובת סמרטוטים תפורה. בעקבות פתיחת המגירה סבא מספר לאורי את הסיפור ששמר כל כך הרבה שנים, סבא מספר לאורי על ילדותו בתקופת השואה. 

לפני קריאת הסיפור שיערנו על מה ידבר הספר? מה לדעתכם נמצא במגירה השלישית של סבא? במהלך הקריאה עצרתי ומדי פעם שאלתי האם עדיין נראה להם שבמגירה השלישית נמצאים הדברים שחשבנו עליהם? הם כבר הבינו שזה הולך להיות מפתיע..

הם ישבו מרותקים והאזינו לסיפור. לאחר הקריאה שוחחנו על תקופת השואה, על החוויות של סבא, כניצול שואה, על תקופת המלחמה, על הרצון לשמר את הזיכרון ועל הקושי להתמודד אתו. עברנו על הפריטים שסבא החביא במגירה והסברתי שוב מהם הפריטים ולמה הם שימשו בתקופת השואה. הקטנטנים הציפו בשאלות, הם היו צמאים לדעת ולהבין.. 

שאלתי את הקטנטנים האם יש להם בבית מגירה סודית? חלקם הגדול אמר שכן וחלקם שתפו בדברים שהם מחביאים שם (שמיכי ששמרו עוד מתקופת הינקות, יומן סודי, מכתבים, כסף..) 

עברנו לפעילות שלנו, בכל מגירה הקטנטנים שמו (כתבו או ציירו) משהו אחר:

במגירה הראשונה- דברים שאני אוהב ועושים לי טוב
במגירה השנייה- דברים שמרגיעים אותי ועוזרים לי להתמודד כשקשה.
במגירה השלישית- דברים שמעציבים אותי\ שקשה לי להתמודד אתם ולהוציא החוצה.

תחילה כתבנו\ציירנו במגירות:

ולאחר מכן צבענו את המגירות שלנו ו"סגרנו" אותן..

חדי העין ישימו לב לדברים שמרגיעים את הקטנטונת.. 

ואת הקטנטן (: נחת!!!!!

  

מגירה קובץ 1
מגירה קובץ 2